מקסימנקו ואח' נ' צור מיגון ושווק בע"מ

פסק דין

א.העובדות הצריכות לעניין:

1.בכתב תביעתם מלינים התובעים על כי אריחי קרמיקה אשר רכשו אצל הנתבעת ואשר בגין רכישתם שילמו מלוא הסכום כמוסכם בין הצדדים בסך 4,350 ש"ח, לא סופקו להם, ובמקומם סופקו להם אריחים אחרים. כשהגיעה המשאית עם האריחים, התובעים סרבו לקבלם לאחר שבדקו כי הם שונים ממה שהוזמן, והסחורה לא נפרקה, אלא שבה למחסני הנתבעת כלעומת שבאה.

דין ודברים שניהלו מאז עם הנתבעת לא העלו דבר, ועל כן הגישו תביעה זו בסכום של 15,000 ₪.

בעקבות אי קבלת האריחים נאלצו התובעים להפסיק עבודתו של קבלן שיפוצים לו שילמו מקדמה על חשבון הסכום אותו אמור היה לקבל בתום עבודתו.

2.הנתבעת לא הגישה כתב הגנתה.

ב.הדיון:

1.בדיון שנערך ביום 1/2/11 לא הופיע נציג הנתבעת לדיון כאשר קיים היה אישור מסירה כדין ולאחר שהתובעים חזרו על גרסתם נתתי פס"ד לטובתם בו חייבתי הנתבעת לשלם לתובעים סך 4,350 ₪ בתוספת 650 ₪ הוצאות.

2.בעקבות בקשת הנתבעת לביטול פסה"ד שניתן בהעדרה, ולאחר קבלת תגובת התובעים לבקשה, קבלתי הבקשה ובטלתי פסה"ד תוך השתת הוצאות לטובת התובעים בגין כך.

3.בדיון שהתקיים ביום 20/9/11 טען נציג הנתבעת כי הוא עצמו הגיע למקום מגוריהם של התובעים עם הסחורה אותה הזמינו, וכששאל את התובעת היכן לפרוק הסחורה נענה על ידה כי "בבית". למשמע תגובה זו התנגד הנציג לפרוק האריחים בבית מאחר ולא כך היה הסיכום בין הצדדים ולא היה עליו להוביל את האריחים במעלה המדרגות לדירתם. הנציג הוסיף עוד ואמר כי התובעים כלל לא ראו איזו סחורה הוא הביא להם, וזאת מאחר ודלתות הרכב כלל לא נפתחו על ידו.

מנגד טענה התובעת כי היא הבחינה בסחורה שהובאה כי היא איננה תואמת את זו שהזמינה כאשר פתחה חבילה אחת של אריחים.

בתום הדיון ולאחר הסבר מפורט וארוך אשר גם תורגם לרוסית עבור התובעים, נתנו הצדדים הסכמתם כי נציג הנתבעת בלבד יעבור בדיקת פוליגרף וכי על סמך ממצאי בדיקת הפוליגרף ייכתב פסה"ד.

ג.         רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

באופן כללי קיימים בשיטת המשפט הישראלי שני נטלי הוכחה: האחד – נטל ההוכחה במשפט הפלילי, המחייב שכנוע מעבר לכל ספק סביר והשני – נטל ההוכחה במשפט האזרחי, המסתפק ברמת שכנוע בדרגת הטיית מאזן ההסתברות.

לא קיימת מידת הוכחה שלישית, אם כי בית המשפט יחמיר או יקל בדרישות אותן יעמיד לצורך הטיית מאזן ההסתברות בהתאם לנסיבות, ומטבע הדברים ככל שמדובר בטענה חמורה יותר, תידרשנה ראיות משכנעות יותר.

במשפט האזרחי שולט הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא), כלומר פלוני התובע את אלמוני חייב להוכיח בראיות כי אלמוני אכן חייב לו. על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים.

במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן, ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד; על התובע להוכיח את תביעתו במשקל של למעלה מחמישים אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו. חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת); בעל-הדין שיזכה במשפט הוא זה שישכנע את בית המשפט, כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. לשון אחר, בית המשפט יעדיף, בתום המשפט, את הגרסה, שהסתברות נכונותה הינה יותר מ- 50%. בפסה"ד בעניין ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598, נקבע בכל הנוגע למאזן ההסתברויות כי "...דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".

המשפט האזרחי מטיל על התובע הן את 'חובת השכנוע' והן את 'חובת הבאת הראיות' להוכחת תביעתו. מבחינת 'חובת השכנוע' על התובע מוטל הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה, לאמור: שבידו עילת תביעה לכאורה, שלא התיישנה, המוכחת בראיות קבילות, איכותיות ומספיקות בעיני החוק.

נטל השכנוע הינו החובה להוכיח טענת בעל דין כלפי יריבו, בהתאם לדין המהותי. בד"כ יוטל נטל זה על שכם התובע.

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה. כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש.